בעקבות הכתבה שלי "דיקור רוחני למחשבה" שלח לי אלי צבירן, חבר יקר, מורה בבי"ס לחינוך דמוקרטי ואישי כ – 20 שנה, כתבה שכתב וערך בנושא חינוך מקדם התפתחות. הכתבה מדהימה וחזקה ויחד עם זאת ארוכה וחשוב לי שתיקרא, לכן סיכמתי עבורכם את העיקר ומי שירצה יוכל ללחוץ כאן לקריאת המקור.
התחברתי מאוד לכתבה בנושא החינוך, כי בעצם בגיל הילדות, כל החסכים, הפחדים והשריטות מתחילים. הגענו לעולם רכים, תמים, אהבה טהורה ודי מהר נהרסנו והתחלנו לבנות סביבינו חומות. לחינוך בבית ובביה"ס יש השפעה אדירה על המחשבות שלנו שיוצרות את הקיבעון והסבל. בחיפוש אחר המקור לכאב ולסבל, אני נתקלת יום יום בקליניקה באמונות מהילדות שמנהלות אותנו עד היום. אמונות כמו אני לא חכם מספיק, אני לא יכול, אין לי זיכרון טוב, אין לי את הכישורים, אני לא מספיק יודע ועוד.
בבחינה מחודשת על אופן החינוך והמחמאות שאנו נותנים, ושימת הפנס על מה חשוב, מה העיקר ואיזה תגובה זה ייצור אצל הילד, ניתן לייצר מהפך בחינוך. ולהביא לעולם ילדים שמחים, יצירתיים וחופשיים. החינוך הקונבנציונאלי, הוא החינוך שסוגד לכישורים, לתכונות אופי, להצלחה, להישגים, לתוצאות, מייצר המון מתח וסטרס הוא מייצר תפיסת עולם מקובעת שאותו אדם (גם 50 שנה אחרי, מאז שהוא ילד בן 5) עדיין מאמין שהוא אפס, שאין לו את היכולת והכישורים הנדרשים לעשות את מה שהוא באמת רוצה, להנות מהחיים, להצליח. החינוך שדוגל בהצלחה, באופן אבסורדי בעצם מייצר אנשים קטנים, שמפחדים להכשל, שמפחדים לקחת אחריות, שמפחדים פחד מוות לטעות. החינוך הזה מסרס את היכולות, את הסקרנות, את הרצון להתפתח ומגדיל את האגו והפער בין בני האדם, יש חכמים ויש טיפשים, יש כשרוניים ויש כאלו שאין להם את זה ולעולם לא יהיה.
יש גם חינוך אחר, שדוגל בהערכה להתמדה, להשקעה, לנחישות, למאמץ, להנאה מהדרך ולא בהערכה לתכונות אופי כמו חכם, מוכשר, יפה. הנחת המוצא של החינוך הזה היא שיכולת זה לא דבר מולד שיש או אין לך מלידה . יכולת זה דבר מתפתח התלוי בהשקעה. הגישה המעריכה התפתחות, ופיתוח של יכולת – מפיקה סקרנות, פתיחות, יצירתיות, עניין, חופש, רצון ללמוד עוד, להתפתח עוד. אנשים שחונכו בצורה זו לא מפחדים להתמודד עם אתגרים, לא נשברים כשלא מצליח בפעם הראשונה, לא נכנסים לסטרס לפני מבחן, הערך העצמי שלהם בלתי מותנה בדבר, בלתי מותנה בתוצאה, הם נהנים מעשייה, מהחיים. זו שפה אחרת לגמרי. שפה מאפשרת גדילה והתפתחות, שפה שנותנת מקום לכל אחד להיות מי שהוא ולא משווה, מקבעת ומקטלגת.
לכן, בפעם הבא שהילד שלכם מביא ציון טוב מביה"ס אל תגידו לו איזה חכם אתה (הוא שומע אני חייב להוכיח שאני חכם תמיד, אוהבים אותי כי אני חכם) תשאלו אותו אם נהנה מלעשות את המבחן, תחמיאו לו על המאמץ ועל ההתמדה שהשתלמה. בפעם הבאה שהבת היפיפייה שלכם לא מצליחה במשהו, אל תגידו לה "לא נורא, את כ"כ יפה שהכל יסתדר" (היא שומעת שאוהבים אותה בגלל יופייה, שאין צורך להתאמץ, היא מבינה שהערך שלה תלוי במראה החיצוני שלה) אמרו לה שאף על פי שהיא עדיין לא הצליחה , היא בדרך הנכונה כי היא השקיעה וניגשה לבחינה ובכך קידמה את עצמה יותר. אך אל תנסו לנחם אותה ע"י החמאה על תכונה שאיננה קשורה.
מקווה שאהבתם והפנמתם 
באהבה
יעל