אני מאוהבת. איזה כייף לגלות אהבות חדשות, איזה מזל שזה אף פעם לא נגמר. התחלתי לפסל בסטודיו של דלית מוסרי המדהימה לפני כמה חודשים וגיליתי עוד שיטה עוקפת מיינד לתהליך התפתחות. הפיסול מוציא מכל אחד את מי שהוא ומשקף למפסל איפה הוא נמצא בחיים. יש כאלו שעובדים מהר ורוצים לראות תוצאות בהקדם ויש כאלו שעובדים לאט ומתעקבים על כל עיקול בחמר. יש כאלו שמתבאסים שמשהו לא מצליח להם ומפסיקים לבוא, יש שמתבאסים ונוקשים עם עצמם, יש כאלו שמפסלים כבר שנים בלי נקיפות מצפון, אם מצליח או לא ומה זה אומר בכלל מצליח?! יש כאלו שמחדשים את עצמם מעבודה לעבודה ויש כאלו שטוב להם עם אותו סיגנון לאורך השנים ויש כאלו שפשוט באים בגלל דלית…
דלית מוסרי אישה מיוחדת במינה, מצליחה להיות עם כולם בו זמנית, כל אחד בקצב שלו, במקום שלו, עם הפנטזיות שלו ועם היכולות שלו. היכולת המופלאה הזו, היא זו שמאפשרת לכל אחד לעבור את התהליך המדוייק לו, ללמוד עוד על עצמו תוך כדי הפיסול, להתנתק לשעתיים מהעולם וממה צריך לעשות ולשקוע עמוק בתוך הריפוי בעיסוק בחימר. בשיעור הזה אין משמעות לזמן, זה לא משנה כמה זמן לוקח לך לסיים עבודה, מה שחשוב הוא הדרך, הלמידה וההנאה תוך כדי. החיים קורים כאן ועכשיו, נכון?
החימר הוא חומר מאפשר, תמיד ניתן לעבוד איתו, צריך רק לדעת איך. אם הוא קשה ניתן לרכך אותו, עם שפריצים של מים, אם הוא רך צריך לעבוד איתו בעדינות רבה, כי הוא ממש נמרך בידיים. יש גם דרך מיוחדת להקשיב לחמר והיא בעצם להקשיב לעצמך. ההקשבה פנימה במהלך השיעור מאפשרת חיבור לחימר ואז כ"כ כייף להתפצקן עם החימר שכבר לא משנה מה ייצא. כשהתחלתי לפסל הייתי בראש מאוד פרקטי, חשבתי מה אני צריכה והכנתי אגרטל, שלט לדלת, קערות לסושי וקערה לסלט. מיציתי. כבר אמרתי שיש כאלו שממצים מהר? אז עכשיו אני לקראת הפרוייקט הגדול באמת, פיסול גוף שרירי.
אפשר לומר שנפתחה לי צ'קרת הפיסול כשאבי, אחד הפסלנים הכבדים, עבד על פסל של זוג רקדנים בקרקס ומשהו לא נראה לדלית טבעי בגוף שהוא פיסל. ניסינו להבין מה חסר, אולי חסר לו שקע מתחת לבית שחי, כדי להבליט את התנועה בזרועות, אולי להבליט את השכמות ולהאריך את הצוואר כדי שהגוף יראה טבעי. זה היה ממש בילוש אחרי פיתולי הגוף.חקרנו את הגוף ומנחיובדקנו איך זה נראה שדמות מרימהידיים מעל לראש, איפה החזה, השכמות ואיפה זוקפי הגב, היינו צריכים לפתוח ספר אנטומיה בשביל זה. יש בסטודיו כמה ספרים מדהימים ואחד מהם הוא "ספר אנטומיה לאמנים" היו שם תמונות מדהימות של רקדנים שהעיפו אותי בדמיון וכך נרקם לו הפרוייקט הבא שלי. לא ידעתי באותו רגע, אבל קרה שם קסם ונשבתי בקיסמי הפיסול.
תודה דלית